אחדות ופילוג

בשביל שיהיו זכר ונקבה, שני מגדרים נבדלים אשר תלויים באיחודם על מנת לשרוד, לשגשג ולהמשיך להתפתח, הרי שפעם היו חייבים להיות השניים אחד. יש צורך בקיומו המקדים של איחוד על מנת שיחול פיצול.

אך האם יש צורך בפילוג על מנת שתיווצר אחדות? האם זה אוקסימורון חסר משמעות כמו טיעון התרנגולת והביצה, רעיון מעגלי התואם באופן מעורר השתאות לטבעו של הכושר הקוגניטיבי?
תרנגולת וביצה אינו המחשה של מעגליות כפי שהתרגלנו לחשוב. שכן לא תתכן ביצה בלי תרנגולת. עם זאת, הגיוני וסביר כי לפני שהחלו להטיל ביצים היו אבותיהם האבולוציוניים של התרנגוליים מעמידים צאצאים באופן אחר. אולי זה אומר שהם לא היו תרנגולות בעצם, אבל זה לא באמת משנה. קודם הם התקיימו ואז אחת מהן הטילה ביצה. גם מינים שהתפתחו מעופות וזוחלים, כמו למשל יונקים, מביאים את הדור הבא ללא תווך של ביצים.

 

כך קודמת אחדות לכל פיצול. לא יתכן פיצול של מה שאינו אחד מטבעו. ואילו פיצול אינו נדרש לשם קיומו של האיחוד. הפיצול הוא התגלמות, התפתחות, התפרשות, גיוון, שיפור הסיכויים, שינוי מואץ, הגברת הפוטנציאל.

פילוג ואיחוד הם חלק מאותה תנועה עצמה. באנו לעולם כדי להתפצל ולהתאחד. זו דרך הטבע אשר מתבטאת היטב בטבעו של האדם. איחודם של החלקים שהתפצלו איננו חזרה למצב הקודם שהיה לפני הפיצול אלא יצירה אחדות גדולה ועשירה יותר, כשם ששילוב מוצלח של פרטים יוצר שלמות הגדולה מסך מרכיביה. בכלל אין כזה דבר מעגלי, מה שיש זה ספיראלי.

והאחד שהיינו נולד, מתפצל לאדם, לגוף ולרגש ולשכל. וכל אחד מהפיצולים ממשיך עוד להתפרט לזוגיות וילדים וקשרים וחושים ותפישות ורעיונות ומעשים. והכל מתאחד מחדש בהוויה, בהיות כאן ועכשיו.

ביקורת <<    >> שליטה