עשייה

אנחנו עושים משהו כל הזמן. גם כשאנו ישנים איננו מתחמקים מעשייה אלא מהמודעות לה. גם אם עכשיו נתאמץ מאוד לא לעשות משהו, הרי שגופנו ימשיך לנשום ולבנו ימשיך לפעום ולהזרים דם לכל התאים אשר בתורם ינשמו ויוזנו ויפלטו את הפסולת שנוצרת בהם. כזה הוא טבעו של העולם ולכן גם שלנו. אפילו מה שאנחנו מכנים דומם, החומר, בנוי מאטומים שרכיביהם נעים ללא הרף. לא נתקלנו מעולם באי עשייה.

 

השכל שלנו מחווט לתפוס כל דבר עם ניגודו. בזכות כורח זה המציא האדם את אחד מהרעיונות הנשגבים ביותר, אולי הרעיון המבטא בצורה הטובה ביותר את היכולת לחשוב, להמציא ולהמשיג. וודאי הרעיון אשר מעיד באופן הבהיר ביותר עלינו, הממציאים, בני האדם.

 

אני מדבר על הרעיון המדהים המוכר לכולנו בשם אין. האם פגשת אי פעם אין? היכולת האנושית להסתכל בעולם שבו אנו חיים המורכב מאינסוף דברים שישנם ולומר: אין! למשל: אין כאן מקום או אין כאן אריה, היא מופלאה ומיוחדת וכאמור מלמדת בעיקר על טבענו ובפרט על טבעה של יכולתנו השכלית.

 

באופן דומה ואולי אפילו זהה המצאנו את הרעיון של לא לעשות כלום. אין דבר כזה באמת.

בעולם אפשר לעשות משהו ואפשר לא לעשות משהו, אך אין לנו אפשרות לא לעשות כלום. לא לעשות כלום זה מטבע לשון המביע את חוסר האפשרות לעשות משהו. זהו כלא של פאסיביות. אנו נזקקים לשימוש בשלילה כפולה כדי לדבר על דבר די פשוט, לכאורה.

 

בניגוד לתפישה המקובלת, לעשות כלום שייך לקטגוריה של לעשות משהו. למעשה אי עשייה היא שיאה של העשייה. לעשות כלום זו עשייה מהסדר הגבוה ביותר. המחשה טובה לכך היא עצם ההתפתחות שלנו. כתינוקות התאמצנו מאוד לקרב אצבע לאצבע ולאחוז בחפץ, נדרשו מאתנו זמן רב ומאמץ כדי ללמוד לעמוד ואז ללכת. אך מרגע שלמדנו לעשות זאת איננו זקוקים למאמצים או לריכוז כדי לבצע בהצלחה מרובה פעולות מורכבות אלה. אנו בקושי מודעים לעשייה מסוג זה אלא אם איתרע מזלנו וחווינו פגיעה או פציעה חמורה. העשייה הופכת לאוטומטית עבורנו ואנו נותרים עם אי העשייה, אותה אנו ממהרים למלא במשימות נוספות וחדשות.

 

כל עשייה מאוזנת על ידי אי עשייה. למשל: מנוחה. כדי לעשות פעולה כלשהי הכרוכה במאמץ גדול או קטן, אין ברירה אלא להפסיק מדי פעם לעשות אותה ולנוח. ככל שגדול המאמץ נדרשת מאתנו מנוחה משמעותית יותר.

 

לעשות כלום זו עשייה לא פשוטה ולא טריוויאלית. כמו כל היכולות בעולם, אי אפשר לדעת אותה או לשלוט בה, אך ניתן להמשיך וללמוד לעשות כלום. הלומדים לעשות כלום עשויים לזכות ביכולת לשים לב, לחיות בין הרגעים. כך אנו יכולים להמשיך ולהעמיק וללמוד כיצד לשלב באופן יצירתי את העשייה עם אי העשייה ולפרוץ את הפרדיגמה הדיכוטומית של מנוחה או מאמץ לסירוגין.

 

מבחינה מעשית אחת הפעולות שיכולות לסייע לעסוק באי עשייה היא הנשימה. נשימה מודעת או מלאה היא נשימה ללא מאמץ גופני אך עם ריכוז ותשומת לב. אנו שואפים ונושפים עם הרבה סבלנות עד למקסימום שאנו יכולים למלא ולרוקן את הריאות שלנו. תשומת הלב לנשימה עוזרת להתכוונן פנימה ולהעמיק את הקשב לדיאלוג הפנימי שמתקיים ללא הרף בין חלקינו השונים.

שליטה <<    >> חיים