שחק מגע באמת
ידיעה והבנה
האם אפשרית ידיעה? כיצד יצור שמשתנה ללא הרף יכול לדעת משהו בעולם שלרגע לא מפסיק להשתנות? אנחנו נמצאים במצב בו אין מי שיכול לדעת בעולם שאין בו ידיעה.
קל לבלבל יכולות, תכונות ונטיות שכליות רבות עם הרעיון או היכולת לדעת. בראש ובראשונה הדואליות, השניות המאפיינת כל פעולה או חוויה שכלית. זו עצם היכולת לחשוב על עצמנו שמקנה לנו את ההתנשאות והמרחק הנחוצים להעמדת הפנים שקיימת אפשרות לדעת. בהמשך נדמים לנו כוח הזיכרון, היכולת לזהות דפוסים, יצר הדמיון והנטיות לביקורתיות והטלת ספק כמספקים מצע ליכולת העל: הידיעה. גם הגוף, החושים והרגש מתערבבים בקלות במושג הידיעה, למשל יכולתו של הגוף לחוש ולזכור והנטייה להיפעל שכלית שמקורה בהתנגדות לרגשות ולתחושות.
יש לנו יכולת ללמוד, יש לנו יכולת לתפוס, לחשוב ועוד יכולות ותכונות רבות. אך האם ניתן לדעת? כדי לדעת עלינו לאחוז במשהו קבוע ופשוט אין כאלה דברים בנמצא. היכולת לזהות חזרתיות ודפוסים אשר מקלה עלינו את החיים ומפשטת אותם, גם מתעלמת מהאמת הברורה שבעולמנו המשתנה תדיר אין דבר שיכול לחזור על עצמו. אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים אבל אפשר בהחלט להרגיש ולחשוב ככה, במיוחד אם אנחנו נכנסים שוב ושוב מאותה נקודה יחידה שאנחנו מכירים על הגדה.
למה זה חשוב בכלל אם יש או אין אפשרות לדעת? מאחורי הרעיון של ידיעה מסתתרות תשוקה לוודאות וצורך בביטחון. חוסר קשר לתשוקות וצרכים פנימיים כמוהו כדליפה של כוח החיים. רדיפה בלתי פוסקת אחר מילוי צורך בלתי מודע היא מצב מאוד לא נעים, על אחת כמה וכמה כאשר אנו מחפשים בכיוון חסר תוחלת. ידיעה שכלית, גם אם הייתה אפשרית, לעולם היית יכולה לספק צרכים אלה.
כאשר אנו מתיימרים לדעת זה תמיד במקום להרגיש. כל דבר שמקורו בשכלנו הנו בר פקפוק מטבעו, ומגיע תמיד יחד עם שלילתו. ודאות מקורה אך ורק בגופנו וברגשותינו. ניתן ללמוד וניתן להבין, אך אלו יכולות המשלבות תמיד את שלושת החלקים שלנו: גוף, רגש ושכל. יכולות אלו מקורן בתקשורת בין חלקינו השונים והן עוסקות באיזון המשתנה אך הקיים ביניהם תמיד.