שחק מגע באמת
שליטה
כל בוקר אנחנו קמים מחדש. יש לנו הרצון והציפייה להמשיך מאיפה שהפסקנו אתמול. אנו תופשים את עצמנו כמתמידים. אך האם באמת כך הם פני הדברים?
שליטה היא תכונה או נטייה של החלק החושב שבנו. השכל רואה את הדברים בעולם דרך הרעיון של סיבתיות. מטרתו העיקרית היא למצוא דפוסים שחוזרים על עצמם כדי שנוכל ללמוד ולהיזהר מהם או לזהות בעזרתם הזדמנויות. לדוגמה כאשר יורד הגשם הראשון אנו עשויים לחשוב מחשבה כגון: היי, עכשיו יתחילו לצאת חלזונות ממחבואם. מחשבה כזו עשויה לעלות בנו גם אם אנחנו נגעלים מחלזונות ומעדיפים להימנע מהם וגם אם אנחנו אוהבים אותם.
הנטייה לשליטה אינה נשלטת. זה לא שאנחנו יכולים להגיד לעצמנו: אין כזה דבר סיבתיות אז, שכל, תפסיק בבקשה לחשוב ככה על הדברים, או: אי אפשר באמת לשלוט בכלום אז אנא ממך, מוח יקר, חדל להתנהג כאילו אפשר.
במה אנחנו כן שולטים? במה אנחנו יכולים לשלוט? שאלה זו מזכירה את השאלה בדבר קיומה של בחירה. אנחנו לא שולטים בכלום ולא יכולים לשלוט. יכול להיות שנתעקש: אבל כן ניתן לשלוט, ולו במעט. הנה אדם יכול לשלוט במה הוא לובש, למשל. על זה אענה: האמנם? האם הוא שולט במה הוא מרגיש כלפי בגד זה או אחר? לאיזה סגנון לבוש הוא נמשך ומה בעיניו יפה ואסתטי? יתכן וגם על כך נבקש להשיב: ובכן, הרי ישנה סיבה כזו או אחרת בגללה אדם זה מעדיף בגד כזה ורואה בו יופי. אפשר להסביר מדוע נראה משהו כאסתטי ויפה. למשמע טענה זו אשאל: האם באמת הסבר שכזה אמתי הוא, או ניסיון נוסף של השכל להראות שישנן סיבתיות ושליטה? האין זו דוגמה נפלאה לכך שאנו יכולים להאמין שהסבר אינו מחשבה בדיעבד אלא באמת מתאר את זרימת המציאות ופגישתנו עמה. לעתים אכן עולה ומפעפעת בנו הבנה בדיעבד, כמו לדוגמה: אהה, נהגתי ללבוש בגדים ארוכים כי ניסיתי להגן על עצמי, להסתתר, כי הרגשתי חשוף. אך מחשבה זו מופיעה לאחר מעשה ולא במקרה, ואין ביכולתה לסייע לנו כבר ברגע הבא.
מה היא, אם כן, שליטה? אולי יקל עלינו להבין מהי שליטה בעזרת השאלה למול מה קיימת שליטה? מהו ההיפך משליטה?
כאורגניזם חי אנחנו מתקיימים מתוך ובתוך איזון בין המאמץ והדחף לשלוט, לארגן ולהחזיק לבין הכורח להרפות ולשחרר. כל אחת מהקיצוניות אינה מאפשרת חיים כשלעצמה, חיים נוצרים ומתאפשרים רק בתווך שבין שני הקצוות. זה נכון מרמת התא ועד לרמה הקוסמית.
אי אפשר לזייף חוסר שליטה או הרפיה, גם אי אפשר לגרום להם או לייצר אותם. אפשר לרצות בהם, לשים לב כאשר הם מתרחשים, לקבל אותם. הפחד מפני חוסר שליטה הוא טבעי והכרחי, וגם את פניו ניתן לקדם בברכה. התפישה המקובלת שאנו דבר מה מתמשך וקבוע המתעלה מעבר לשינויים הבלתי פוסקים שפוקדים אותנו ואת עולמנו נובעת במידה רבה מהפחד והניסיון לשלוט, לתפוש ולהבין.
הנה הצעה לתפישה אחרת אשר בעיניי מתארת באופן קולע יותר את חוויית המציאות. אנו קמים כל בוקר חדשים, כמו מחשב שעבר אתחול. אנו אוחזים בהרגלים המסייעים לנו לטעון מחדש את חיינו כפי שאנו מספרים אותם לעצמנו ומכירים אותם, אך למעשה אנו שונים באופן שדורש תשומת לב וחקר. כן, ישנה מידה של חזרתיות אשר גם לה נודעת חשיבות, אך ננסה לרגע להתרכז ברעיון החמקמק לפיו אנחנו מתעוררים לכל בוקר עם דף חלק. הדף אולי אינו ריק, אך את הכתוב בו עלינו לקרוא כי הוא אינו ידוע לנו. הרבה פעמים אני רוצה לאחוז במה שאני חושב או מרגיש עכשיו ויודע כי בבוקר הדברים יישכחו או ייראו אחרת. לא אחת אני מתעורר ליום או אירוע שהכבידו עליי רק כדי לגלות שמצב רוחי עליז וקליל, וגם ההיפך קורה לעיתים.
אנו מקיצים בכל בוקר ושוב איננו מכירים את עצמנו. אנו משקיעים מאמצים כבירים לתפוש את עצמנו כישויות מתמידות וקבועות, אך חוויית המציאות שלנו אינה מתגלה באופן שתומך בתפישה עצמית נוחה שכזו.