על טיפול

 

מה זה טיפול?

להיות מטפל זה לאהוב בני אדם

עדיין לא מצאתי מילה מתאימה לעשייה שהיא טיפול. את המילה טיפול אינני אוהב. מטופל היא מילה פאסיבית המרמזת על תלות במטפל. טיפול, תרפיה וריפוי מציגים את החולי באור שלילי ומעלים הקשר של בעיה שיש לפתור אותה. אני לא חושב שיש בעיות או פתרונות. גם תשובות אינן בנמצא לדעתי. לעומת זאת, שאלות ישנן וחשיבותן גדולה.

 

מהן מחלות? מדוע אנו חולים? מה זה טיפול? מה הקשר בין טיפול לחיים? מתי ולמה לפנות לטיפול? מהו תפקידו של מלווה הטיפול? האם מישהו יכול ללמד? האם ניתן לעזור לאחר? כיצד ומה אפשר לתת?

אינני מנסה לחדש, רבות נכתב בנושא על ידי חכמים ממני. אינני מציע לקבל דבר כלשונו אלא להתעמק בנושא ולהחליט עבור עצמנו. על פי המסורת סידהרתא גאוטמה, בודהה, אמר לתלמידיו: אל תאמינו לדבר בגלל ששמעתם אותו. אל תאמינו במה שנאמר ונשמע מפי רבים. אל תישענו על סמכותם של ספרי הקודש, של מורים או מבוגרים. היווכחו בעצמכם באשר מתקבל על ההיגיון ותורם לטוב ולתועלת של אחד ושל הכול, ורק אחרי התבוננות וניתוח קבלו וחיו לפיו. בודהה לא התיר לתלמידיו להעלות את דבריו על הכתב, הוא חי בדיוק כפי שלימד.

החיים הם טיפול

 

השאלה בדבר מהות הטיפול קשורה לשאלה בדבר מהות החיים. ודאי שאין לשאלה זו תשובה אחת המוסכמת על הכול. אני מציע להלן שלוש זוויות הסתכלויות אשר מתחברות ומתייחסות לשאלה המסקרנת: מהם החיים? החיים הם לימוד עצמי. החיים הם תקשורת. החיים הם התפתחות.

החיים הם לימוד עצמי מתמשך

ביון העתיקה היו חרוטות על האורקל בדלפי המילים gnothi seauton דע את עצמך. באותה התקופה חי סוקרטס, הפילוסוף הנודד, אחד האנשים החכמים והמשפיעים שהתהלכו בעולמנו. סוקרטס הגדיר את החכם כמי שאינו מדמה לדעת את שאיננו יודע. זה הכול. מי שאינו יודע דבר הוא, על פי סוקרטס, חכם. לעומתו אדם שיודע הרבה אך בידו ולו ידיעה אחת אשר אינה נכונה, אשר אותה הוא חושב כי הוא יודע אך למעשה איננו, אדם זה אינו נחשב לחכם. סוקרטס טען שאינו יודע כלום, וכי הידיעה היחידה הקיימת היא הידיעה כי איננו יודעים דבר.

נכון שלא ניתן לדעת דבר, אך אין זאת אומרת שלא ניתן ללמוד. לימוד שלא מתוך כוונה להגיע לקצה, לידיעה, לפתרון. תיאור מצוין בעיניי הוא ללמוד כיצד ללמוד. זו מלאכה אינסופית אשר שכרה בצדה.

אך מהו מושא הלימוד? אנחנו עצמנו. אין מושא קרוב יותר ללבנו. דיוויד יום, פילוסוף סקוטי ואבי תורת האמפיריציזם, אמר ב'מסכת על טבע האדם' כי "טבע האדם הוא המדע היחיד של בני האנוש; ועד עתה הוא המוזנח ביותר". לעסוק בטיפול זה לעסוק בלימוד עצמי, לשים את הלימוד במרכז העשייה, המהות והמשמעות של חיינו.

 

ייתכן ועבורך דווקא חיפוש אחר האמת הוא המושא והמניע ללימוד. חיפוש זה מתבסס על ההכרה בכך שאת האמת לא ניתן לתפוס. "מה שעליו לא ניתן לדבר, על אודותיו יש לשתוק" כתב לודוויג ויטגנשטיין בטרקטטוס, 1921. החיפוש אחר האמת גם הוא אינסופי ועיקר תועלתו בשחרורם של רעיונות כוזבים ותפישות שגויות. תרומה חשובה נוספת היא סדר. קאפיל גופטה ניסח זאת כך: "אנדרלמוסיה מגיעה מעצמה וחייבת לעזוב מעצמה. אנדרלמוסיה תעזוב מעצמה אם יש התמוססות מתאימה, חשיפה עקבית, שיטתית ומתמשכת לאמת."

 

טבעי להניח שלימוד כרוך בעיקר בזיכרון אך האמת היא שלימוד עוסק לא פחות בשכחה. זיכרון מתרחש כמעט מעצמו, ללא שליטה או מאמץ מצדנו. הזיכרון השרירי מאחסן בלי משים כל אירוע וכל תגובה שחווינו או הדחקנו. ככל שהחוויה היא טראומטית ואינה מעובדת ומוטמעת בנו באופן טבעי, אנו נותרים עם מטען בלתי נגיש המתבטא בגוף (מגבלה תנועתית, כאב או רגישות יתר למשל), ברגש (תגובתיות גבוהה, נטייה לכעס או פחד כללי מרגשות לדוגמה) וגם בשכל (אמונות ותפיסות שגויות, הסתמכות על השכל, חסמים, דפוסי התנהגות ועוד). אנו מוצאים עצמנו מתנהלים באופן שאינו מיטבי ומועיל עבורנו ובנוסף מבזבזים כמויות גדולות של אנרגיה על תחזוקת מנגנוני הגנה עוקפים והתנהלות יומיומית בלתי יעילה. הפעולה המאומצת שדורשת תשומת לב ואומץ היא פעולת השכחה, הנמצאת במרכז העשייה הטיפולית. חידוש הקשר עם מקומות כואבים ומודחקים הוא המביא בהדרגה לשכחה ולשחרור מטענים, דפוסים והרגלים אשר תוקעים אותנו ולא מאפשרים לנו ללמוד על עצמנו ולהתפתח.

 

החיים הם תקשורת

אנחנו אף פעם לא לבד. אין זאת אומרת שאיננו עשויים להרגיש לבד. תינוק אנושי לא יכול לשרוד בעצמו וזקוק לטיפול מסור. האם וכיצד יתפתח בן אנוש תיאורטי שמרגע לידתו היה באמת לבדו? האם נוכל לכנותו אדם? אנו יצורים חברתיים וככאלה זקוקים לקשרים עם אחרים סביבנו.

גם אם נניח לרגע את הקשר החברתי, הרי שעל מנת לחיות אנו מקיימים קודם כל קשר עם עצמנו. יש לנו חלקים שונים שאך ורק הודות לקשרים ביניהם מתאפשרים חיינו. קיומה של תקשורת מפרה בינינו לבין עצמנו הוא תנאי לקיומנו. לכולנו גוף, רגש ושכל המקיימים ביניהם יחסי קרבה ותלות הדדית. גופנו מורכב ממערכות שונות המקיימות ומזינות האחת את השנייה. לימוד השפות של עצמנו וחלקינו השונים, לימוד שכאמור הוא אינסופי, מאפשר לנו לקיים ולשפר את התקשורת שלנו עם עצמנו. מטרתה של כל תרפיה היא גילויה והעמקתה של תקשורת פנימית זו.

 

מושג מרכזי בדיון בנושא תקשורת הוא גבולות. כדי לקיים תקשורת נדרשת הפרדה בין חלקים נבדלים. העיסוק בגבולות מאפשר העמקה בנושאים חשובים כמו בידול בין פנים לחוץ, הרגישות החושית שלנו, יכולות הנתינה והקבלה שלנו ואפשרותנו מצד אחד להיעזר באחרים ומנגד לשים גבולות ברורים ולומר לא, עד כאן.

 

החיים הם התפתחות טבעית המתרחשת מעצמה

עלינו להבין כי כל ישות נמצאת כאן כדי להתפתח בהתאם לתכתיבי רוחה שלה בלבד, וכי כל מה שיש באפשרותנו לעשות הוא לעודד את אחינו במהלך התפתחות זו. אנו חייבים לעזור להם לקוות, ואם יש בכוחנו - להעצים את הידע שלהם ואת ההזדמנויות הארציות שלהם להתקדם. כשם שאנו רוצים שאנשים אחרים יושיטו לנו יד במעלה המשעול התלול והקשה של החיים, כך עלינו להיות נכונים תמיד להושיט יד ולהעניק מניסיוננו הרחב לאח חלש או צעיר יותר. זו אמורה להיות הגישה של הורה כלפי ילד, של מורה כלפי תלמיד או של חבר כלפי חבר: לדאוג, לאהוב ולהגן ככל שיידרש, ועם זאת לעולם לא להתערב בהתפתחותה הטבעית של האישיות, אף לא לרגע, מפני שזו צריכה להיות מוכתבת על ידי הרוח" רפא את עצמך אדוארד באך 1931.

כמו כל הברואים בטבע גם אנו צומחים ומתפתחים למימוש הפוטנציאל הטבוע בנו. אחת מהסיבות העיקריות לכאבים ומחלות היא אי מימוש של היכולות שלנו. ככל שגדול הפוטנציאל שלנו כך נחווה כאב גדול יותר בתקופות של חוסר ההתפתחות לכיוון מימושו.

ככל מושג מעולם הטבע, ההתפתחות אינה מילולית או תלויה בגורמים חיצוניים. כפי שילדים מתפתחים במהירות עצומה ולומדים לבד להפעיל את הגוף, לדבר וללכת, כך אנו ממשיכים להתפתח בהמשך חיינו באופן עצמאי לחלוטין. להתפתחות הטבעית שלנו דרוש רק מקום שקט ובטוח להתרחש בו. כאשר אנו נמצאים במרחב כזה וחשים ביטחון ואהבה, אנו ממשיכים את התפתחותנו הפנימית גם ובעיקר במקומות בהם היא התעכבה והושהתה בילדותנו מאחר ותשומת הלב והאנרגיה שלנו נדרשו לפנות אל החוץ.

 

התפתחות אישית מתחברת לרעיונות הלימוד העצמי והתקשורת הפנימית ומרחיבה אותם. כאשר אנו עוסקים בהתפתחותנו ונמצאים במגע עם מימוש יכולותינו אנו יוצרים כוח עצום של השראה והשפעה על הסובבים אותנו. מטפל העוסק בהתפתחותו האישית, בלימוד וקשב עצמיים ובדיאלוג הפנימי שלו מייצר השראה גדולה ומאפשר באופן המיטבי חממה טבעית להתפתחות עבור מטופליו.

 

מתי אנו זקוקים לטיפול

ככל שחיינו סובבים את מימוש הפוטנציאל שלנו, ככל שאנו עוסקים בעצמנו במישרין בלימוד, תקשורת והתפתחות, ככל שאנחנו לומדים ומפתחים את הקשר שלנו עם עצמנו ועם העולם, כך ניתן לומר שאנו חיים, שאנו מטופלים. מפגש תדיר עם עצמנו ועם הכאבים והאתגרים הגדלים והולכים שאנו מסוגלים להתמודד עמם חייב לכלול גם חלקים קשים מנשוא, ואותם אנו לעולם איננו פוגשים לבד.

נהוג ומקובל בתרבותנו שעלינו לפעול לטובת בריאותנו והאיזון שלנו. למעשה אנו מאוזנים תמיד, חוסר איזון משמעו מחלה ולבסוף מוות. פחות ברור לנו הרעיון שהאיזון שלנו נמצא בתנועה ומשתנה כל הזמן.

"מחלה היא בעיקרה תוצאה של קונפליקט בין הרוח לנפש, ואי אפשר למגר אותה אלא על ידי מאמץ רוחני ונפשי.

הקונפליקט נוצר רק כאשר אישיותנו סוטה מן הדרך שהותוותה על ידי הרוח, אם בשל התשוקות הארציות שלנו או בגלל השפעת הזולת.

תיתכנה שתי טעויות בסיסיות גדולות: האחת, ניתוק בין רוחנו לבין האישיות שלנו, והשנייה, התאכזרות או גרימת עוול לאחר, משום שהן חטא כלפי האחדות. כל אחת מן הסיבות הללו גורמת לקונפליקט אשר מוביל למחלה. הבנת טעותנו (שלעיתים כה קרובות איננו תופשים אותה במלואה) ומאמץ רציני לתקנה יובילו לא רק לחיים מלאי אושר ושלווה, אלא גם לבריאות."

רפא את עצמך אדוארד באך 1931

 

תהליך טיפולי

לימוד עצמי, תקשורת עמוקה והתפתחות אינם מתרחשים בין רגע. נדרש להם זמן. החיים הם דבר מתהווה ולכן גם טיפול הינו תהליך.

על מנת שיתקיים תהליך טיפולי מוצלח נדרשים שלושה מרכיבים: כימייה בין המטפל למטופל, מוכנות לעבודה עצמית וחוסר יכולת להמשיך במצב הקיים.

כימיה

 

מרכזו של תהליך טיפולי הוא הקשר, האינטימיות והדיאלוג בינינו לבין עצמנו. בהתאם לכך חשיבותו של הקשר בין המטפל למטופל היא קריטית. הכימיה בין שני אנשים אינה דבר בו ניתן לשלוט במודע, או שהיא קיימת או שלא. בנוסף, קשר הוא עניין דו צדדי והדדי. על כל פנים נדרש זמן להתפתחות הקשר, ובאופן עקרוני יש לקחת בחשבון שרוב התהליך הטיפולי עוסק בהתפתחות הקשר בין המטפל למטופל לכדי קשר קרוב, אינטימי ואוהב. קשר כזה מאפשר מקום בטוח ושקט ללימוד עצמי ולהתפתחות הטבעית המתרחשת מעצמה.

מוכנות לעבוד

מי אשר מחפש פתרונות, תוצאות או ריפוי, יכול לפנות למטפלים אשר מציעים דברים כגון אלה. יש מקום בעולמנו לכל סוגי הטיפול, וכל אחד בוחר או מקבל בדיוק מה שהוא צריך. עם זאת, על מנת לעבור תהליך טיפולי משמעותי ומוצלח נדרשת מוכנות לעבודה עצמית קשה ומאומצת. את הלימוד העצמי, ההתפתחות והתקשורת הפנימית אין מי שיכול לעשות בעבורנו. אין זאת אומרת שאנו צריכים או יכולים לצעוד בדרך לבד.

אי אפשר יותר ככה

 

תהליך טיפולי מוצלח אינו אפשרי עד אשר הגענו למצב בו איננו יכולים עוד להמשיך במצב הקיים. זהו אחד מכוחות הטבע, והוא מבשר את הגעתו של שינוי. שום דבר אינו קבוע והכל בעולמנו מתהווה ומשתנה ללא הרף. עם זאת קיימת בנו נטייה חזקה להיאחז, להתקבע ולהתרגל. נטייה זו מקורה בשכלנו אשר מנסה להיצמד לדפוסים ותבניות ובאופן כללי תופש את העולם כמורכב מדברים קבועים וסטאטיים כמו רעיונות ומושגים. לשמחתנו יש לנו גם גוף ורגשות, המראים לנו שבמציאות הכול נמצא בתנועה משתנה כל הזמן. ככל שאנו מתאמצים להיצמד למוכר ולידוע, להרגלים, לדברים הקבועים (אנו מכנים אותם נצחיים לפעמים כדי להקל על עצמנו בכך), המציאות מכה בנו וממחישה עד כמה הטעות בידינו. ולמרות זאת אנו משתדלים ככל יכולתנו להתנגד לשינוי אשר לפתחנו, עד שאנחנו לא יכולים יותר. יתכן והתיאור הזה נשמע ביקורתי, אך אין זה כך. התנגדות היא חלק חשוב והכרחי במפגש עם המציאות, השינוי וההתפתחות. זה האופן בו אנו פוגשים שינוי, ובתהליך טיפולי מוצלח אנו לומדים לעסוק בקבלה של השינויים ולראות בהתנגדותנו כמבשרת אותם.